<h1>סמ"ג עשין סימן פ"ח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
גרסינן בפרק הגוזל קמא (ב"ק ק"ז ב' ורש"י) ובפרק קמא דב"מ (ו' א') אמר רב נחמן שלש שבועות משביעין אותו לשומר חנם שאמר שנגנבה, שבועה שלא פשעתי בה, שבועה שלא שלחתי בה יד, פירוש (ב"מ שם תד"ה שבועה) שלא שלח בה יד לעשות מלאכתו בשעה שנאנסה שאם לא נאנסה עד אחר שהחזירה חזר דינו להיות כבתחילה לרבי ישמעאל דפרק המפקיד דכוותיה קיימא לן דמוקמינן סתם משנה כוותיה (סמ"ג עשה ע"א דף קמ"ט ב' בד"ו בשם ר"י ע"ש), ורבינו יעקב (תו' שם) פירש שלא שלחתי בה יד כלומר שלא אכלתיה ומשביעין אותו שבועה זאת מפני שאינה בכלל שבועת פשיעה, והשבועה [ה]שלישית שבועה שאינה ברשותו, ואלו השלשה מגלגלים בשבועה אחת. הואיל ופטר הכתוב שומר חנם מגנבה קל וחומר מן האונסים הגדולים כגון שבורה ושבויה ומתה והוא שלא שלח יד בפקדון אבל שלח יד בפקדון חייב באונסין (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ב).
<h2>דף כט:</h2>
בפרק אלו מציאות מסקינן שמי שהפקיד אצל חבירו ספר תורה גולל אחד לשנים עשר חדש ואם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא והוא הדין לשאר ספרים ואם פתח וקרא בגלל עצמו הרי זה שולח יד בפקדון ונתחייב באונסין, הפקיד אצל חבירו כסות של צמר מנענעה אחד לשלשים יום כדרך שאמרו באבדה וכן כל כיוצא בזה שזה חובה עליו משום השבת אבידה לבעלים, בד"א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים, אבל אם היו עמו באותה הארץ הרי זה לא יגע בהן אע"פ שהוא אבד (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ז ה"ד) דאמר רב נחמן (ל"ח ב') הלכה כדברי חכמים שאומרים כך במשנה. כל המוכר פקדון מפני שהוא אבד על פי בית דין הרי זה מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד כדתניא בפרק המפקיד (ל"ח א'), והדמים יהיו מונחין אצלו ויש לו להשתמש בהן לפיכך הרי הן עליהם כשומר שכר אע"פ שעדיין לא נשתמש בהן (ע"פ רמב"ם שם ה"ה ע"ש).
<h2>דף לד:</h2>
בפרק המפקיד שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע אמר רב הונא משביעין אותו שבועה שאינה ברשותו חוששין שמא עיניו נתן בה, הורו הגאונים שאם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כמו פירות ויריעות פשתן וכל כיוצא בזה הרי זה משלם ואינו נשבע (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ו ה"א).
<h2>דף לו:</h2>
כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו הגדולים הוא מפקיד אבל אם מסרן לבניו ולבנותיו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחר הרי זה פושע וחייב לשלם אלא אם כן הביא השומר שני עדים שלא פשע (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ח ע"ש). עוד אומר שם בפרק המפקיד (מ"ב א') מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חברו נתנם השומר לאמו והחביאם אבל לא טמנה אותם ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואף על פי שלא אמר לה(ם) פקדון הם יש לו לטעון כל שכן שהיא נזהרת בהם יותר אם הם שלי וכן אמו אין חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהן פקדון, ואמרו חכמים ישבע השומר שאותם המעות הם עצמם שנתנם לאמו ותשבע האם שהחביאה אותם ונגנבו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם). מכאן אתה למד לכאורה שהשומר שמסר פקדון לאשתו ולבני ביתו והודיעם שהן פקדון ולא שמרו כדרך השומרין שהן חייבין לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו [ובניו] ובני ביתו הוא מפקיד (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ט). ואומר רבינו יעקב (ב"מ מ"ב א' תד"ה כל) בדין זה שאם פשעו בני ביתו ואין להם מה לשלם שחייב בעל הבית לשלם שאם לא כן כל אדם שיפקידו אצלו פקדון יקחו אותו בני ביתו ויאכלוהו ויפטר.
<h2>דף לז.</h2>
בפרק המפקיד שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהם שהפקיד מאתים כדין כל נשבע ונוטל ויתן לזה מאתים ולזה מאתים ומפסיד הלה מאה מביתו שהרי הוא פושע שהיה לו לכתוב שם כל אחד על כיס שלו, לפיכך אם הביאו לו [ה]שנים כאחד השלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעוהו וכל אחד אומר המאתים שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהיה מונח עד שיבא אליהו או עד שיודה לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידים זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי את עצמי לידע ולזכור תמיד מי הוא בעל המאה ומי הוא בעל המאתים (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"ד ע"ש ובלח"מ) ואפילו [אם] בא לצאת ידי שמים אינו חייב יותר ובמסקנא נמי עומד זה הדבר כמו שאומר בסוף הסוגיא ומי אמר רבא כל בשתי כריכות הוה ליה למידק (תד"ה התם).
<h2>דף מא:</h2>
מצות עשה לדון בדין שומר חנם שנאמר בפרשת משפטים (שמות כ"ב ו') כי יתן איש אל רעהו [וגומר] (ע"פ רמב"ם מנין המצות עשה רמ"ב). ואמרינן במסכת בבא מציעא (צ"ד ב') פרשה ראשונה [נאמרה] בשומר חנם שפטר בו את הגנבה ואת האבדה, [שאם] נגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וגומר ונקרב בעל הבית אל הא-להים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"א) נאמר שליחות יד למטה, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגומר, ונאמר שליחות יד למעלה, ונקרב בעל הבית וגומר, מה שליחות יד האמורה למטה שבועה אף שליחות יד האמורה למעלה שבועה (ב"מ מ"א ב' ורש"י).
<h2>דף מב.</h2>
כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך להשימו בחצר כגון הקורות והאבנים ויש שדרכו להיות בבית ויש שדרכו להיות בתיבה (עי' רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ב) ויש שדרכו להיות בקרקע כגון הכספים שאמרו רבותינו בפרק המפקיד שאין להם שמירה אלא שיטמנם בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמנם בכותל בטפח הסמוך לקורה אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו שם הגנבים ויגנבו ומסתמא הוא הדין לשונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות (ע"פ רמב"ם שם ה"ד). השומר שהניח [ה]פקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפילו נאנס שם כגון שנפלה דליקה ונשרף כל הבית הרי זה פושע וחייב לשלם, ואמרינן בירושלמי (ב"מ דף י"ג א') ובתוספתא דב"מ (פ"ח ה"ו) שאם הניח הפקדון עם שלו אם אותו מקום ראוי לשמירה פטור ואם אינו ראוי לשמירה חייב, בשלו הוא רשאי אבל אינו רשאי בשל אחרים (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ג) ושמא מקום הראוי לשמירה שאומר בירושלמי כגון בכיפה של אבנים שמשתמר מגניבה ומן הדליקה שהרי במעשה שנאמר בסמוך שמסר הפקדון לאמו משמע שחייב כשנתנם עם שלו.
אומר שם (ב"מ מ"ב א') כי המפקיד אצל חברו כספים בערב שבת בין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת ואם נתאחר עד מוצאי שבת כדי לקוברן ולא קברן ונגנבו חייב (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ה ע"ש). מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם בצריף של ערבה והיו טמונים בעובי הקנים ונגנבו משם ואמרו חכמים אע"פ שזו שמירה מעולה לעניין גנבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנם בקרקע או בכותל בניין פושע הוא וכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). וכן גרסינן בפרק המפקיד (שם) והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, ובפרק הפועלים (שם צ"ג ב') מקשה אביי לרבה אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא. המפקיד אצל חברו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה המתן לי עד שאבקש ואחזיר לך פסק שם כל לא ידענא פשיעותא הוא וחייב לשלם מיד (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז).
<h2>דף מג.</h2>
עוד שם מסקינן, המפקיד מעות אצל שולחני או אצל חנווני אם היו צרורין וחתומין או קשורין קשר משונה הרי זה לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן, ואם אינן חתומים ולא קשורים קשר משונה אע"פ שהם צרורים יש לו להשתמש בהן לפיכך הוא נעשה עליהם שומר שכר ואם אבדו חייב באחריותן, נאנסו כגון שנאבדו בליסטים מזויין הרי זה פטור (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ז ה"ו) דהלכתא כרב נחמן דאמר נאנסו לא. בד"א קודם שישתמש בהן אבל אחר שנשתמש בהן נתחייב באחריותם ככל מלוה שבעולם עד שיחזירם לבעלים (רמב"ם שם ה"ז) כך פסק רב אלפס בשם רב האי גאון. המפקיד מעות אצל בעל הבית בין צרורין בין מותרין [הרי זה] לא ישתמש בהן לפיכך אם נגנבו או נאבדו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע (רמב"ם שם ה"ח). גרסינן בירושלמי דדמאי (דף כ"ט ב' ע"ש) אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחברו להחליפן ואבדן חייב באחריותן, פירוש דהוה ליה שולח יד בפקדון.
<h2>דף מט:</h2>
אמר השומר הא ביתא קמך אינו כשומר שכר ולא כשומר חנם. טען השומר שכך אמר והמפקיד אומר שלא אמר כך מתוך שיכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר בשבועה שכך אמר (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ו ה"ב ע"ש ובנו"כ).
<h2>דף צג:</h2>
אומר שם (ב"מ מ"ב א') כי המפקיד אצל חברו כספים בערב שבת בין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת ואם נתאחר עד מוצאי שבת כדי לקוברן ולא קברן ונגנבו חייב (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"ה ע"ש). מעשה באחד שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם בצריף של ערבה והיו טמונים בעובי הקנים ונגנבו משם ואמרו חכמים אע"פ שזו שמירה מעולה לעניין גנבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנם בקרקע או בכותל בניין פושע הוא וכל שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה (ע"פ רמב"ם שם ה"ו). וכן גרסינן בפרק המפקיד (שם) והלכתא תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב, ובפרק הפועלים (שם צ"ג ב') מקשה אביי לרבה אמאי פטור תחילתו בפשיעה וסופו באונס הוא. המפקיד אצל חברו בין כלים בין מעות ואמר לו תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה המתן לי עד שאבקש ואחזיר לך פסק שם כל לא ידענא פשיעותא הוא וחייב לשלם מיד (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז).
דן רב נחמן בפרק הפועלים המפקיד אצל חבירו כלים או פירות ובאו גנבים וגנבו[ם] בפניו ואילו צווח היו באים בני אדם ומצילין אותם הואיל ולא צווח הרי זה פושע וחייב לשלם וכן כל כיוצא בזה (רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"ג).
<h2>דף צד:</h2>
מצות עשה לדון בדין שומר חנם שנאמר בפרשת משפטים (שמות כ"ב ו') כי יתן איש אל רעהו [וגומר] (ע"פ רמב"ם מנין המצות עשה רמ"ב). ואמרינן במסכת בבא מציעא (צ"ד ב') פרשה ראשונה [נאמרה] בשומר חנם שפטר בו את הגנבה ואת האבדה, [שאם] נגנב או אבד הרי זה נשבע ונפטר שנאמר וגונב מבית האיש וגומר ונקרב בעל הבית אל הא-להים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו (ע"פ לשון רמב"ם שאלה ופקדון פ"ד ה"א) נאמר שליחות יד למטה, שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו וגומר, ונאמר שליחות יד למעלה, ונקרב בעל הבית וגומר, מה שליחות יד האמורה למטה שבועה אף שליחות יד האמורה למעלה שבועה (ב"מ מ"א ב' ורש"י).
<h2>דף צה.</h2>
וכשהניח הכספים בקרקע שומר חנם פטור מן הגנבה שאין כאן פשיעה ושומר שכר שמא חייב, והדעת מכרעת בזה שאונס גמור הוא ופטור ואין לך מקום הראוי לשמירה יותר מזה, ובפרק השואל (ב"מ צ"ה א') שרוצה ללמוד שיתחייב שואל בגנבה ואבדה בקל וחומר משומר שכר ומקשה מה לשומר שכר שכן משלם תשלומי כפל בטוען שנגנבה בליסטים מזויין, ולא רצה לומר בטוען שנגנבה בקרקע תאמר בשואל שחייב בגנבה בקרקע דין הוא שיפטר בגנבה ואבדה שהרי אם מסתם גנבה פטור קל וחומר שיפטר מגנבה בקרקע, אבל בליסטים מזויין חייבו הכתוב בפירוש שנאמר או נשבר או נשבה (עי' ב"ק נ"ז א' תד"ה כגון).
<h2>דף צח.</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים מאתים דינרין היו בו והשומר אומר ודאי דינרים היו בו אבל איני יודע כמה [היו] דומה דין זה למה שאומר בבא מציעא (צ"ח א') ובשבועות (מ"ז א') מנה לי בידך והלה אומר חמשים אני יודע והשאר איני יודע הרי מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ומתוך שאינו יכול לישבע משלם (ע"פ רמב"ם שאלה ופקדון פ"ה ה"ו עי' ראב"ד). אמנם בדין זה אני אומר שאין כאן אלא שבועה דרבנן מאחר שאינו מודה בדבר שבמניין כך וכך דינרין היו בו ומן השאר איני יודע, ובשבועה דרבנן אין אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם (שבועות מ"ז א' תד"ה מתוך). גרסינן בירושלמי (ב"ק דף כ"ט ב') מעשה באחד שהפקיד שק (מלא צמר) [צרור] אצל חבירו ופשע בו, המפקיד אומר כלי מילת יקרים היו בו והלה אומר שמא סיגים או חול היו בו ואמרו חכמים ישבע בעל הפקדון ויטול והוא שיטעון דבר שהוא אמוד בו או אמוד להפקידו אצלו (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ז).
